ביאור שטיינזלץ על שבת קי״ח

1 מצילין ממנה מזון שלש סעודות, מאי לאו האם לא מדובר באופן שעדיין לא אכל מאומה, ונמצא שחייבים רק בשלוש סעודות ביום השבת! ודוחים: לא, מדובר באופן שאכל כבר סעודה אחת ועדיין נשארו שלוש, וכר' חידקא. ועוד מקשים ממה ששנינו בהמשך: אם פרצה הדליקה בביתו בשחרית יום השבת — מצילין מזון שתי סעודות, מאי לאו האם לא מדובר באופן שעדיין לא אכל סעודת שחריתו, ונמצא אם כן שחייבים רק בשלוש סעודות, אחת בלילה ושתים ביום? ודוחים: לא, מדובר באופן שאכל כבר את סעודת שחרית. ושוב מקשים ממה ששינו שם עוד: אם פרצה הדליקה במנחה — מצילין מזון סעודה אחת, מאי לאו האם לא מדובר באופן שעדיין לא אכל את סעודת המנחה, ונמצא אם כן שהחובה היא בשלוש סעודות בלבד! ודוחים: לא, מדובר באופן שאכל כבר.

2 ומקשים: והא מדקתני סיפא והרי ממה ששנינו בסופה של המשנה שר' יוסי אומר: לעולם מצילין מזון שלש סעודות, מכלל הדברים אתה למד שאף התנא קמא הראשון ככלל שלש סעודות סבירא ליה סבור הוא שצריך, שהרי לא נחלקו במספר הסעודות לשבת! אלא מחוורתא, מתניתין דלא מחוור שמשנתנו אינה כר' חידקא, שלדעת התנאים במשנתנו צריך לאכול בשבת שלוש סעודות.

3 והא דתנן וזו ששנינו במשנה אחרת: מי שיש לו מזון שתי סעודות ברשותו — לא יטול מן התמחוי שמחלקים ממנו מאכל לעניים, לפי שאינו נזקק עד כדי כך ונמצא שנוטל מן הנצרך יותר ממנו. ומי שיש לו מזון ארבע עשרה סעודות שהן הסעודות המספיקות לשבוע שלם — לא יטול מן הקופה של צדקה. ומעתה יש לשאול: מני של מי היא משנה זו? לכאורה לא שיטת רבנן חכמים היא, ולא שיטת ר' חידקא. שכן אי רבנן אם שיטת חכמים היא — הלא לדעתם חמסרי הויין חמש עשרה סעודות הן בשבוע, שתי סעודות בכל יום, בערב ובבוקר, ובשבת סעודה נוספת. אי אם שיטת ר' חידקא היא — הלא שית סרי הויין שש עשרה הן, שתים עשרה של ימות השבוע וארבע של שבת. ודוחים: לעולם תאמר שכשיטת רבנן חכמים היא משנה זו, אלא דאמרינן ליה שאומרים אנו לו: מאי דבעית למיכל באפוקי שבתא, אכליה בשבתא מה שרוצה אתה לאכול במוצאי השבת אכול אותו בשבת, שאת סעודת הערב של יום ראשון יקדים במקצת, ונמצא שאכל שלוש סעודות בשבת.

4 ושואלים: לימא רבנן האם נאמר שמשנה זו כשיטת חכמים היא ולא כשיטת ר' חידקא? ודוחים: אפילו תימא יכול אתה לומר כי שיטת ר' חידקא היא, דאמרינן ליה שאומרים אנו לו: מאי דבעית למיכל במעלי שבתא, אכליה לאורתא מה שרוצה אתה לאכול בערב שבת ביום, אכול אותו בערב בליל שבת, ונמצא שאכל ארבע סעודות בשבת. ומקשים: וכולי יומא דמעלי שבתא בתעניתא מותבינן ליה והאם את כל היום של ערב שבת בתענית אנו מושיבים אותו?! שלפי הצעה זו לא יאכל בערב שבת כל היום כולו! אלא יש לומר כי הא מני משנה זו של מי היא — כשיטת ר' עקיבא היא שאמר : עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. כלומר, מוטב שינהג אדם ביום השבת כביום חול ולא יזדקק לצדקה. ולכן, אדם שיש בידו מזון של שתי סעודות לשבת כביום חול — אין ראוי שיקח מן הצדקה לכבוד שבת.

5 והא דתנן ומשנה זו ששנינו בה: אין פוחתין מליתן צדקה לעני העובר ממקום למקום מככר השוה פונדיון אחד מארבעים ושמונה בסלע כאשר שער התבואה הוא שנמכרים ארבע סאין בסלע. לן במקום — נותנין לו פרנסת לינה, ואם שבת באותה עיר — נותנין לו מזון שלש סעודות. לימא רבנן האם נאמר כי שיטת חכמים היא ולא שיטת ר' חידקא?! ודוחים: לעולם אפשר לומר ששיטת ר' חידקא היא, ומה שנאמר שאם שבת בעיר נותנים לו מזון שלוש סעודות הרי זה מדובר בכגון דאיכא שיש סעודה אחת שהביא בהדיה עמו, דאמרינן ליה שאומרים אנו לו: הא דאיכא בהדך סעודה זו שישנה אתך — אכליה אכול אותה. ותוהים: אם כן וכי אזיל וכאשר ילך בריקן אזיל ילך בלא אוכל?! ועונים: דמלווינן ליה שאנו נותנים לו עם צאתו סעודה שיקח בהדיה אתו. הוזכרה פרנסת לינה, אמר רב פפא: משמעה שנותנים לו לצרכי לינה פוריא ובי סדיא מיטה וכרים.

6 א תנו רבנן שנו חכמים בברייתא: קערות שאכל בהן ערבית בשבת — מדיחן כדי לאכול בהן שחרית. אכל בהם שחרית — מדיחן כדי לאכול בהן בצהרים. אכל בצהרים — מדיחן לאכול בהן במנחה. ואולם מן המנחה ואילך — שוב אינו מדיח כיון שאין צורך עוד בקערות אלה לשבת, ואין עושים הכנה משבת לחול. אבל כוסות וקיתוניות ספלים קטנים וצלוחיות שכולן כלי שתיה — מדיח והולך כל היום כולו, לפי שאין קבע לשתיה ואין אדם יודע מתי יזדמן לו לשתות פעם נוספת אותו יום.

7 ב אמר ר' שמעון בן פזי שכך אמר ר' יהושע בן לוי משום בשם בר קפרא: כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח היסורים הבאים לפני ביאת המשיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג. ומקור לדברים: מחבלו של משיח — דבר זה נלמד מהשוואת הכתובים, שכן כתיב הכא נאמר כאן בענין שבת "יום", כאמור: "אכלוהו היום", וכתיב התם ונאמר שם "יום", כאמור: "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" מלאכי ג, כג. מדינה של גיהנם — כתיב הכא נאמר כאן בשבת "יום" כאמור, וכתיב התם ונאמר שם "יום", כאמור: "יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה יום שואה ומשואה יום חושך ואפלה יום ענן וערפל" צפניה א, טו, המתפרש כמכוון לעונש הגיהנם. ממלחמת גוג ומגוג — שכן כתיב הכא נאמר כאן בענין שבת "יום", וכתיב התם ונאמר שם "יום", כאמור: "והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל" יחזקאל לח, יח.

8 אמר ר' יוחנן משום בשם ר' יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים גבולות, כלומר, נחלה שכר גדולה מאד, שנאמר: "אם תשיב משבת רגליך עשות חפצך ביום קדשי וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד וכיבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר. אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך

9 נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר" ישעיה נח, יג-יד ודוקא נחלת יעקב, לא כאברהם שכתוב בו: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" בראשית יג, יז, כלומר, רק ארץ זו בגבולותיה. ולא כיצחק שכתוב בו: "גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל" בראשית כו, ג, שמשמעו — ארצות אלה ולא יותר. אלא כיעקב שכתוב בו: "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" בראשית כח, יד שהיא נחלה שלא ניתנו לה גבולות כלל.

10 רב נחמן בר יצחק אמר: המענג את השבת ניצול משעבוד גליות. ומנין? — כתיב הכא נאמר כאן בשבת: "והרכבתיך על במתי ארץ" וכתיב התם ונאמר שם: "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרך" דברים לג, כט. אמר רב יהודה שכך אמר רב: כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו, וכפי שנאמר: "והתענג על ה' ויתן לך משאלת לבך" תהלים לז, ד, ועדיין עונג זה על ה' שנאמר בפסוק איני יודע מהו, ולכן כשהוא אומר "וקראת לשבת ענג" — הוי אומר זה ענג שבת. ושואלים: במה מענגו ליום השבת? רב יהודה בריה בנו של רב שמואל בר שילת משמיה משמו של רב אמר: בתבשיל של תרדין, ודגים גדולים, וראשי שומין. רב חייא בר אשי אמר בשם רב: אפילו דבר מועט אם לכבוד שבת עשאו — הרי זה עונג. ושואלים: מאי היא מה הוא דבר מועט זה? אמר רב פפא: כסא דהרסנא דגים קטנים מטוגנים.

11 אמר ר' חייא בר אבא שכך אמר ר' יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו הוא עובד עבודה זרה כדור אנוש שנאמר בו "אז הוחל לקרוא בשם ה'" — לחלל שמו מוחלין לו, וכפי שנאמר: "אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע" ישעיה נו, ב, אל תקרי תקרא "מחללו" אלא: "מחול לו".

12 אמר רב יהודה שכך אמר רב: אלמלי שמרו ישראל כראוי את השבת הראשונה שניתנה להם, לא שלטה בהן אומה ולשון מאז. שנאמר: "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו" שמות טז, כז, וכתיב בתריה ונאמר אחריו, אחר שיצאו ללקוט באיסור: "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" שמות יז, ח. אמר ר' יוחנן משום בשם ר' שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן — מיד הם נגאלים, וכפי שנאמר: "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי" ישעיה נו, ד, וכתיב בתריה ונאמר אחריו: "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי" ישעיה נו, ז.

13 א אמר ר' יוסי: יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת. וכיון שהוזכרו דברי ר' יוסי מביאים עוד כמה מדבריו שנאמרו בסגנון דומה. אמר ר' יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. ותוהים: איני וכי כן הוא?! והאמר מר והרי אמר החכם: הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף, שמזלזל בהלל ומראה כאילו אין ההלל מיוחד ליום שנעשה בו נס! ומשיבים: כי קאמרינן כאשר אומרים אנו דברים אלה בשם ר' יוסי — לפסוקי דזמרא התכוונו. שאומרים בתפילת שחרית שיש בהם דברי הלל להשם, ולא ל"הלל" תהילים קיג־קיח שאומרים רק בימים המיוחדים.

14 ועוד אמר ר' יוסי: יהא חלקי ממתפללים שחרית ומנחה עם דמדומי חמה, כלומר, תפילת שחרית השכם בבוקר ותפלת מנחה קרוב ללילה. אמר ר' חייא בר אבא שכך אמר ר' יוחנן: מצוה להתפלל עם דמדומי חמה. אמר ר' זירא: מאי קרא מהו הכתוב הרומז לכך? — "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים" תהלים עב, ה, כלומר, יראת השם "ייראוך", התפילה, תהא עם זריחת השמש ולפני הירח.

15 ואמר ר' יוסי: יהא חלקי ממתי מהמתים בחולי מעיים. שכן אמר מר החכם: רובן של הצדיקים מתים בחולי מעיים, שמיתה זו אינה קלה ומתמרקים עוונותיהם לפני מיתתם, ועוד, שהם מתים בגוף נקי. ואמר ר' יוסי: יהא חלקי ממתי בדרך מצוה, כלומר, כשהולך בשליחות לדבר מצוה. ואמר ר' יוסי: יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא טבריה, שכיון שהיא בעמק מעריב בה היום מוקדם יותר, וממוציאי שבת בצפורי, שהיא בראש ההר והשמש נראית בה זמן רב יותר, ומשום כך יוצאת בה השבת יותר מאוחר מבשאר מקומות. ואמר ר' יוסי: יהא חלקי ממושיבי בית המדרש, אותם האוספים את העם לבוא ולשבת ללמוד ולא ממעמידי בית המדרש, אותם המודיעים שנגמרה שעת הלימוד, ואפשר ללכת לאכול.

16 ואמר ר' יוסי: יהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה, שהגובה את הצדקה עושה זאת לפי השיעור הראוי, ואילו מחלק הצדקה יתכן שלא יתן לכל עני כדי מחסורו. ואמר ר' יוסי: יהא חלקי ממי שחושדין אותו ברע ואין בו. אמר רב פפא: לדידי חשדן בי חשדו ולא הוה היה בי.

17 ועוד אמר ר' יוסי: חמש בעילות בעלתי, ונטעתי חמשה ארזים בישראל. ומאן אינון ומי הם אותם ארזים גדולי ישראל — בניו של ר' יוסי, ר' ישמעאל בר' יוסי, ור' אלעזר בר' יוסי, ור' חלפתא בר' יוסי, ור' אבטילס בר' יוסי, ור' מנחם בר' יוסי. ושואלים: והאיכא והרי יש גם את בנו של ר' יוסי ורדימס! ועונים: היינו זהו ורדימס היינו זהו מנחם. ואמאי קרי ליה ומדוע קורא לו "ורדימס"? — לפי שפניו דומין לורד ביופיים. ומקשים: למימרא האם נאמר ונלמד מדברים אלה שר' יוסי מצות עונה עם אשתו לא קיים, אלא בעל רק חמש בעילות?! אלא אימא אמור כך: חמש בעילות בעלתי ושניתי, ואמרו חכמים שהבועל ושונה יוולדו לו על ידי כך בנים זכרים.

18 ועוד אמר ר' יוסי שדרכו בלשון נקיה: מימי לא קריתי לאשתי "אשתי" ולשורי "שורי", אלא קראתי לאשתי — "ביתי" שהיא עיקרה של הבית, ולשורי — "שדי" שבכוחו עיקר עיבוד השדות.

19 אמר ר' יוסי: מימי לא נסתכלתי במילה שלי מחמת צניעות. ושאלו: איני וכי כן הוא ? והאמרו ליה והרי אמרו לו לרבי, ר' יהודה הנשיא: מאי טעמא מה טעם קראו לך "רבינו הקדוש"? אמר להו להם: מימי לא נסתכלתי במילה שלי. ואם כן מדוע לא קראו גם לר' יוסי "רבינו הקדוש"? ועונים: ברבי מילתא אחריתי הוה ביה דבר אחר של צניעות היה בו, שלא הכניס ידו תחת אבנטו מרוב צניעות. ואמר ר' יוסי: מחמת צניעות מימי לא ראו קורות ביתי אימרי שולי חלוקי, שלא היה מתפשט בגלוי תחת קורת הגג אלא תחת מצעי המיטה.

20 ואמר ר' יוסי: מימי לא עברתי על דברי חברי. יודע אני בעצמי שאיני כהן, ובכל זאת, אם אומרים לי חבירי: עלה לדוכן עם הכהנים — אני עולה, על אף החשש שבדבר. ואמר ר' יוסי: מימי לא אמרתי דבר, וחזרתי לאחורי, כלומר מימי לא אמרתי דבר וחזרתי בי לאמור: לא אמרתיו, בין שהיה דבר טוב על אדם מסויים ובין שהיה דבר של גנאי.

21 ב אמר רב נחמן: תיתי תבוא לי, כלומר, ישולם שכרי משום דקיימית שקיימתי בהידור שלש סעודות בשבת. אמר רב יהודה: תיתי תבוא לי שכרי דקיימית שקיימתי בהידור עיון תפלה, שדקדקתי בדבר. אמר רב הונא בריה בנו של רב יהושע: תיתי תבוא לי שכרי משום שלא סגינא הלכתי ארבע אמות בגילוי הראש. אמר רב ששת: תיתי תבוא לי שכרי דקיימית שקיימתי בהידור מצות תפילין. ואמר רב נחמן: תיתי תבוא לי שכרי דקיימית שקיימתי בהידור מצות ציצית.

22 אמר ליה לו רב יוסף לרב יוסף בריה בנו של רבה: אבוך, במאי אביך, רבה, במה היה זהיר טפי ביותר? אמר ליה לו: במצות ציצית. ומסופר: יומא חד הוה קא סליק בדרגא יום אחד היה עולה במדרגות. איפסיק ליה חוטא נפסק, נקרע, לו חוט אחד מחוטי הציצית, ולא נחית ואתא, כמה ירד ובא , עד שלא רמיה הטיל בו חוט ציצית חדש. ואמר אביי: תיתי תבוא לי שכרי משום דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה שכאשר אני רואה תלמיד חכם המשלים את המסכת שלמד